חגי ישראל וקבלה

המילה חג מסמלת אירוע מיוחד. כל חג טומן בתוכו סימן על מקרה שקרה ודרך כיצד להביע ולהתנהג כתוצאה מאותו מקרה. לדוגמא, חג הפסח מציין את יציאת עם ישראל ממצרים. הסדר והמנהגים המתרחשים בימי החג באים להזכיר לנו את השמחה של יציאה מעבדות לחירות. סדרת חגי תשרי היא כינוי למספר מועדים חשובים שבתוכם מתקיימים אירועים שאינם בהכרח מהווים חג בפשט. לדוגמא, ימי סליחות. במבט ראשון קשה לכנותם חג. אפילו יום כיפור אינו מורגש כחג במובן הפשוט של המילה. גם הכינוי שניתן למועדים אלה אינו כזה. אנחנו לא אומרים חג ראש השנה אלה ראש השנה או חג יום כיפור. לעומת זאת אנו מכנים את סוכות כחג סוכות. ואת כל התקופה המיוחדת הזו כחגי תשרי.

בניסיון להיכנס מעט יותר לעומק הדברים אפשר לפרש את המילה חג מלשון סיבוב, כלומר מעגל. הכוונה למעגל החיים של אדם שכביכול על פי לוח השנה חוזרים אותם חגים ומועדים כל פעם באותם זמנים ומועדים. אז מה בעצם המטרה של אותם חגים שחוזרים על עצמם? האם הם רק ציוני דרך למקרים ואירועים שקרו לאדם או תאריכים בהם האדם נזכר שמתחילה שנה חדשה בראש השנה? אולי יש במועדים אלה משהו עמוק יותר ובעל משמעות בהתפתחות האדם?

המשמעות הרוחנית של חגי תשרי

במסורת ישראל מקובלת משמעות עמוקה יותר של חגי תשרי כזמן של חשבון נפש בין אדם לאלוהיו ובין אדם לחברו. מנהגי החגים מכוונים את האדם לבחון את דרכיו בעולם הזה ועל היחס שלו כלפי אלוהים. כך מתקיימים סדרה של אירועים המאפשרים לאדם לבקש סליחה ומחילה על מעשיו ולפתוח כביכול דף חדש בשנה חדשה נקי מהעבר ועם פנים לעתיד.

חוכמת הקבלה מלמדת אותנו שכל החגים והמועדים הינם ציון דרך בהתפתחותו הרוחנית של האדם. יתרה מכך, המחזוריות של החגים על פי חכמת הקבלה היא מחזוריות ספירלית. כלומר אנחנו לא חוזרים אף פעם לאותו מקום אלה כל פעם מגיעים לדרגה חדשה של התפתחות רוחנית ובכל דרגה יש את אותם ציוני דרך.

על פי חכמת הקבלה, ציוני הדרך האלו המכונים חגים ומועדים, הינם ענפים לשורשים רוחניים של אותם תהליכים ואדם המקיים אותם ברמה הגשמית עם כוונה והשתוקקות לקיים אותם ברמה הרוחנית נקרא מקובל.